מומלץ לכם לצאת לטיולים בסביבה הקרובה והרחוקה. טיולי אופניים וטיולים רגליים בסביבה הקרובה או טיולים ברכב.

דגניה ב' יושבת במרכז עמק הירדן, ממש ב"צנטרום של הפיילה" כמו שאומרים. דגניה ב' הוא הקיבוץ היחיד בעמק שניתן לצאת בו משער אחד ולחזור באחר מבלי לחזור על אותו המסלול פעמיים. אנחנו קרובים לכנרת ממש כפי שאנחנו קרובים לירדן, לנחל יבנאל, לגשר בית זרע, לצומת צמח, לירדנית ולעוד אתרים נוספים.

שבילים הנגישים לרוכבי אופניים, יובילו אתכם במסלולים ידידותיים, שבהם התנועה מעטה אך השקט רב. תוכלו לחזות בפיתולי הירדן, לראות את בעלי החיים הגרים בסביבתו כמו: חזירי בר, צבאים, נמיות, נוטריות, תנים וכמובן המון מיני ציפורים.

להולכי הרגל שביניכם החוויה לא פחות מרתקת וכל הנאמר לעיל נכון גם לאלו הבוחרים ברגליהם ככלי תחבורה. מומלץ בחום לצאת ולטייל באזור (אפילו רופא המשפחה שלכם יגיד שאנו צודקים). אל תחמיצו.

במשרד האתר ישמחו לעזור לכם להתאים פעילות. אתר דגנית מציע לנוחיותכם מבחר טיולים באזור.

הטנק בדגניה א'

הטנק הקטן שעומד בכניסה לדגניה א' הוא אולי הוורסיה הקרובה ביותר לסיפור התנכ"י של דוד וגוליית. הטנק הוא טנק תוצרת חברת "רנו" הצרפתית וכל גודלו פחות מרכב טרנזיט ממוצע. אבל צריך לזכור שזה הקטן גדול היה פעם, ובימים שנלחמו עם בקבוקי מולוטוב ורובי קרבין אזי לצבא שהיה ברשותו טנק שכזה – היה יתרון גדול. צבאות ערב: סוריה, ירדן ועירק שגלשו למחרת הכרזת המדינה לעמק שלנו מתוך כוונה לשים קץ לבלאגן הציוני, גלשו עם טנקים שכאלו. המון טנקים כאלו. בחורינו האמיצים, שלא נותר להם דבר להפסיד, קידמו אותם בכל הבא ליד. למזלנו הגדול הטנק הזה נעצר בשערי דגניה א' ואחרי שהוא נעצר הסתובבו שאר הטנקים ונסוגו בבהלה אל המקום שממנו באו. מי עצר את הטנק? איך עצרו אותו? על כך נשמח לספר לכם. עד היום קיים ויכוח גדול מי אחראי לעצירתו של הטנק אבל למה לקלקל מיתוסים? כבר אמרנו שלא ניתן לעובדות לקלקל סיפור טוב – נכון?

הצריף באום ג'וני

אם רוצים לחוש במשב מרגש ומצמרר של ההיסטוריה ההתיישבותית בעמק הירדן – צריך להגיע לאום ג'וני ולראות את הצריף המשוחזר ואת הנוף הנשקף ממנו. לשם הגיעו ראשוני המתיישבים בעמק הירדן ושם היתה הנקודה הקיבוצית הראשונה לפני שהם עברו להקים את דגניה א'. בעצם ניתן לומר, שמשם, מאום ג'וני, החל הכל…

אנשים גדולים בכל קנה מידה היו הם אותם בודדים ובודדות שהעזו לבוא הנה ולהתמודד עם הקשיים. כולנו חייבים להם את מה שקם כאן אחר כך כי הם היו אלו שהכתיבו את הדרך עבורנו. סיפורם הוא סיפור של יצירה, של אידיאולוגיות, של קשיים וייאוש מדכדך ועד לשיאים של הישגים, שאולי חלקם כלל לא זכה לראות. הצריף באום ג'וני שוחזר כבר פעמיים. בפעם האחרונה היה זה בחגיגות המאה של קיבוץ דגניה א' שהוא הקיבוץ הראשון בעולם כולו. הצריף קרוב מאוד לדגניה ב' וכדאי מאוד לקחת אליו את הילדים ולהסביר להם מהי נחישות והקרבה שרווים בקשיים אדירים, בזמנים ההם, שאיש לא עשה לך "לייק" על שום דבר…

בית המוטור

בית המוטור שנמצא מול הירדנית הוא מבנה אותנטי שעבר שיפוץ ושימור. בשלט שמוצב על המבנה, ניתן לקרוא את ההיסטוריה שלו אבל אם מעמיקים קצת בהכרות אנו למדים שעמק הירדן, (ועל אף קרבתו לכנרת), היה רוב ימי השנה עמק שחון.בהמנון דגניה ב' נמצאת שורה שמסבירה הכל: "כי שם בעמק הירדן, שלטו הקוץ והדרדר, וחלוצים ומעטים יצאו לשכון בלב מדבר…" (מילים: יהודית סלע ווינר) אנו למדים שנושא שאיבת המים מהכנרת והירדן היה אחד המפתחות הקריטיים ביותר לפיתוח החקלאות בעמק הזה, ובית המוטור הוא רק עוד אחד (אם כי הראשון) ממכלול של מערכות מים שפותחו כאן במשך שנים ארוכות, עד ימים אלו שבהם אנו כפסע מלהתחיל להשקות את החקלאות שלנו במים מושבים שיגיעו אלינו ממתקן טיהור השפכים שנבנה בימים אלו בביתניה.

לעמק הירדן זכות ראשונים על הרבה מאוד ממערכות ההשקייה וגם על פיתוח מרתק של מערכות אחרות בתחום החקלאות. נשמח להרחיב ולספר לכם – אם רק תרצו לשמוע.

שביל סובב כנרת

שביל זה הוא פרוייקט חכם של מנהלת הכנרת וידידיה. בעזרת בני נוער ומתנדבים נכבש השביל שסימונו הוא אבן בזלת גדולה ועליה עיגול צהוב. השביל נמצא בצמוד לכנרת וגם מרוחק ממנה. ילדים ובני נוער מהעמק ומהארץ כולה באים לימי עבודה על השביל שבהם הם מנכשים, מנקים ומכשירים את השביל היפה לטובת המטיילים. בנקודה מסויימת בין קיבוץ האון לקיבוץ מעגן יוצר השביל מבוך קנים מרשים ביותר שלהולכים בו נדמה שהם צועדים בתוך מנהרת זמן ירוקה וחשוכה. האגדה מספרת על חבר קיבוץ מעגן שנכנס למבוך כשהוא בן חמישים ושתיים ויצא ממנו בן 18 וחצי ,עם סיגריה בפה וצו גיוס (והוא בכלל לא עישן). מומלץ בחום.

עץ החיבוקים

את עץ החיבוקים לא תמצאו בקלות. זהו עץ איקליפטוס מרהיב. הוא לבן, ישר, נקי וחלק וכאשר תראו אותו כל שתרצו לעשות הוא לחבק את העץ הזה חזק חזק. ואכן, למחבקים את העץ באהבה ומבקשים ממנו בנימוס בקשה, יש סיכוי טוב שבקשתם תתגשם. יודעים לספר על ילד מקיבוצי האזור שמאוד רצה כלב ויומיים אחרי שחיבק את העץ הביא לו אביו חתול סיאמי מקסים. (נכון שלא כלב אבל תודו שקרוב).

העץ נמצא במורדות רכס אלומות בואכה קיבוץ כנרת. למי שחייב לחבק את העץ נסביר בלחש היכן ניתן למצוא אותו.

גשר בית זרע

גשר בית זרע הוא מותג. לגשר סיפור ארוך אבל בקצרה נאמר שהגשר הנוכחי, זה הגדול והחזק, הוקם אחרי מלחמת יום כיפור. לפניו עמד שם גשר קטן שבימים אלו ממש חודש ושופץ לטובת תושבי העמק הנוסטלגיים. הגשר הגדול הוקם כדי שבעת מלחמה, לא עלינו, יוכלו להעביר עליו גייסות שריון ממערב למזרח – לכוון רמת הגולן. למה דווקא עליו? הסיבה היא שבמידה ונגיע למצב שהמעברים הסטנדרטיים יושבתו בהפצצה או בדומה לה – אזי ישמש הגשר מעבר אלטרנטיבי. אבל עזבו מלחמות כי בעמק שלנו הרגוע והשלו משמש הגשר לעוברים עליו נקודת חצייה נוחה של הירדן המתחדש. למי שעומד על הגשר ומביט למטה יש סיכוי טוב לראות את הנוטריות שהן מכרסמי מים גדולים, את התמירונים הצווחניים, הביצניות, צבי המים והאנפות. בחורף יתווספו אל אלו השרשירים והברכיות (סוגי ברווזים) והשמחה תהיה רבה.

מצפה מוסה

מצפה שהוקם לזכרו של מוסה, חבר קיבוץ בית זרע. המצפה יושב על ברך הירדן צפונית מערבית לקיבוץ אפיקים. במקום הוקמה סככה צנועה עם שני שולחנות פיקניק. המקום מהווה נקודת תצפית יפה על הקטע הצפוני של הזור ועל נהר הירדן המתפתל למטה בעצלתיים. מקום מצויין לאלו שאוהבים ללכת עם ערכת קפה על הגב. אחר הצהריים המקום הוא סחוף רוחות. ראו הוזהרתם. שמרו על הילדים שלא יעופו.

יער אשכול והאבן הגדולה

יער אשכול נושק למורדותה המזרחיים של רמת סירין שמעל המושבה מנחמיה. זהו יער אורנים ואיקליפטוסים יפה שבו דרכים רבות להולכי רגל ורוכבי אופניים. ניתן להגיע למצפה האבן הגדולה שממנו נקבל תצפית נהדרת על חלקו הדרום מזרחי של עמק הירדן. בחורף מוריק ההר ובקר דשן רועה בין עציו. גם בקיץ המקום נעים לטיולים ולרוכבי אופניים מאותגרים הוא מהווה כר פעילות מצוין ומעלה דופק. ביער בעלי חיים רבים ונוכל לראות בו צבאים, תנים, שועלים, צבים וחזירי בר. זכרו לא לפגוע בבעלי החיים. צלמו ושלחו לנו תמונה לאתר.

בריכות הדגים של כנרת

בכביש הכניסה לקיבוץ כנרת, ממש ממול לירדנית נסטה ימינה (צפונה) מהכביש ונכנס לאזור הבריכות. כבר בכניסה נזהה את "בית המוטור" ההיסטורי שבו בזמנו מוקמה המשאבה של כנרת ששאבה מים מהירדן. בהמשך נוכל לנוע בין הבריכות. המקום מוצל והבריכות שאמנם לא פעילות כבריכות דגים אך עדיין מזמינות אליהן מבחר ציפורים ובעלי חיים שהפכו את המקום לביתם. בסמוך לבריכות זורמת תעלת המוביל המלוח. זהו מקום מצוין לראות נחליאלי צהוב, בתקופת הסתיו והחורף. אל תפסחו על קבר בובה שהוא כבר סיפור בפני עצמו. למשתטחים הידד.

תל עבודיה

תל עבודיה הוא כיום תל צחיח ומאובק. למעשה יש את התל עצמו ויש את התל שעליו עמד הכפר הערבי עבודיה.

בשנות השישים, יצא מורה ג'ינג'י ושוחר טבע מקיבוץ אפיקים ביחד עם תלמידיו לסיור לימודי באזור. במהלך הטיול הם נתקלו בעצמות מוזרות. מאוחר יותר, בחפירות רציניות שנעשו בתל עבודיה שבו נמצאו אותן העצמות, הסתבר שהן שייכות לאדם מאוד קדום בהיסטוריה, שידוע למדע כ "האדם של ליקי", ש"ליקי" הוא שמו של החוקר שמצאן ראשון. מדובר בעצם על אדם, שבזמנו היה הקדום ביותר שהתגלה למדע ורק מאוחר יותר נמצא קדום ממנו באפריקה. (אנו מדברים על קרוב למיליון וחצי שנה אחורה).

בנוסף נמצאו שרידי בעלי חיים שעד היום ניתן לראות חלק מהם במוזיאון בית גורדון שבדגניה א'. (בעלי חיים שמציתים את הדמיון כמו ממותות, שוורים ענקיים ואריות).

 

על התל השני שכן כפר ערבי שנמחק במלחמת השחרור. הכפר שכן סמוך לירדן הדרומי ועסק בחקלאות זעירה. אם מטפסים על התל ניתן לראות שרידי מבנים. יש תמונות בודדות של הכפר ההוא שאחת מהן נמצאת בספר שנכתב על אנשי דגניה ב' שנקרא "אנשי התלם הארוך".